פסק-דין בתיק ת"א 12400-06

מבוא

1. לפניי תביעה לצו עשה המורה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "המינהל") לאשר את הקצאת משק מספר 63 במושב נחם על שם התובעים.

רקע וטענות הצדדים

2. בשנות החמישים למאה הקודמת השכירה הקרן הקיימת לישראל לנחם מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב") באמצעות הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") שטח למטרת התיישבות חקלאית. החל משנות השישים ואילך הושכר השטח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, אשר הפך למי שאמון על ניהול מקרקעי ישראל מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך -1960. בין המינהל, הסוכנות ובין אגודת המושב נחתם חוזה המשבצת, הידוע כ"חוזה משולש", שהוארך מפעם לפעם למשך שלוש שנים. מעמדה של הסוכנות על-פי החוזה המשולש ומתוקף חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג-1952 הוא כמוסד מיישב. מעמד אגודת המושב על-פי חוזה זה הוא של בת רשות בשטח משבצת המושב. לחוזה המשבצת צורפה רשימת חברי האגודה שקיבלו זכות של בר רשות להחזיק ולהשתמש בנחלה שהוקצתה לו. בסעיפים 8 ו-19 לחוזה המשבצת התחייבה האגודה שלא להכניס כל שינוי ברשימת החברים בלי לקבל הסכמת המינהל והסוכנות מראש ובכתב.

3. בתחילת שנות ה-50 למאה הקודמת הוקצתה לאביו של התובע, מר יחיא ניסים (להלן: "האב" או "יחיא ניסים"), נחלה במשק מס' 18 במושב נחם, ועליה בנה הוא את ביתו. בשנות ה-70 הוחל בתהליך של רה-תכנון במושב, שבמסגרתו היה אמור אביו של התובע לעבור ממשק 18 למשק 18 החדש (שלימים הפך למשק 63 שנכנהו להלן: "מגרש, משק או נחלה 63") עקב ביטול מתוכנן של נחלה זו. האב עבר למשק 63 ואף בנה בו את ביתו, אלא שאז התברר לאב כי הנחלה מס' 18 לא התבטלה במסגרת הרה-תכנון ובכוונתה של אגודת המושב להקצותה לחבר אחר. משנודע לו הדבר, ביקש האב לחזור לנחלה 18 תוך ויתור על נחלה 63 בכפוף להחזר הוצאותיו בבניית הבית שהקים עליה.

4. השתלשלות העניינים בנוגע למשק מושא התביעה מתועדת במסמכים ההיסטוריים אשר הוגשו על ידי הצדדים, ואשר מעלים תמונה אחידה באשר למסכת עובדתית בתיק זה, הכל כמובא להלן:

5. ביום 18/4/82 קיבלה אגודת המושב החלטה להחזיר את אבי התובע למשק 18 ולהפוך את המשק 63 לבית מקצועי. וכך צוין בהחלטת האגודה:

"הוחלט כי בית מספר 18 החדש יהיה מעתה מספר 63 והוא יהיה בית מקצועי ולא ניתן לרשום אותו בטאבו לזכות ועד המושב גם במסגרת ביסוס, עקב שייכותו לחבר יחיא ניסים".

6. על החלטה זו הודיע המושב לראשונה לסוכנות במכתב מיום 5/2/84, ובו התבקשה האחרונה לבטל את המשק 63 ולהפכו לבית מקצועי 63 ואת המשק 18 להשאיר כמשק חקלאי.

בין היתר צוין באותו מכתב כי בבית הבנוי על משק 63 גרים כבר שתי בנות ובנו של החבר יחיא ניסים, שהוא התובע בתביעה שלפנינו.

7. ביום 22/4/84 פנה גם אביו של התובע אל הסוכנות במכתב, ותוך פירוט המסכת העובדתית ציין כי הסכים למסור את המשק 63 חזרה למושב בכפוף להחזר השקעותיו שהשקיע בבניית הבית עליו.

בתשובה למכתב זה של אבי התובע השיבה הסוכנות במכתבה מיום 18/6/04 כי הוחלט להיענות לבקשתו ולאפשר לו להישאר במשק 18. כך גם סוכם במסגרת הישיבה מיום 8/6/84 שהתקיימה בנוכחות נציגי המושב, אבי התובע ונציגי הסוכנות. במכתב פנימי אחר אישרה הסוכנות כי היא החליטה לייעד את המגרש 63 כמשק מקצועי 63, ואילו את המגרש 18 להשאיר כמשק חקלאי.

8. הבית שבנה אבי התובע על מגרש 63 לא נמכר, למרות שמהתכתובת שהוגשה בתיק עולה כי הבית הוצע למכירה על ידי המושב, אך ככל הנראה ניסיונות למכרו לא עלו יפה.

9. אין חולק על כך שכל אותה עת מאז בניית הבית על מגרש 63 התגורר בבית זה התובע, ובשלב מאוחר הצטרפה אליו אשתו, התובעת 2, בהסכמת אגודת המושב. לימים אף קיבל ועד הנהלת המושב החלטה פורמלית מיום 21/7/86 לקבל את התובע כמתיישב בבית מקצועי 63. החלטה זו הועברה לאביו של התובע.

10. בתביעה שלפנינו טוענת הסוכנות, שהיא הנתבעת הפורמלית מס' 4 בתיק זה, כי החלטות המושב ליישב את התובע בבית מקצועי 63 לא הועברו מעולם לסוכנות, ולכן לפי הרישומים אצלה אבי התובע רכש זכויות בר רשות במשק 18 בלבד, ואילו משק 63 הפך לבית מקצועי 63 ונשאר פנוי. מנגד טוענים התובעים כי יישובו של התובע בבית מקצועי 63 נעשה בידיעתה ובהסכמתה של הסוכנות, שהייתה מודעת לכל היבטי העניין ומעולם לא הביעה את התנגדותה למהלך.

11. מהראיות שנפרשו לפניי עולה כי מי שלא היה מצוי בזמן אמת במתרחש במשק 63 זה המינהל, ועל כך אין מחלוקת. המינהל לא התבקש בזמן אמת למסור את המשק 63 לאבי התובע וגם לא קיבל הודעה על ביטול החלטת המושב למסור לו את המשק 63 חלף משק 18. ברישומי המינהל נותר כל העת אבי התובע כבעל זכויות בר רשות במשק 18 ואילו משק 63 היה רשום מאז ומעולם כנחלה ולא כבית מקצועי, משלא נתבקש וממילא לא ניתן אישור של המינהל להפכו לבית מקצועי.

12. מהתכתובת שהוגשה בתיק זה עולה כי נודע למינהל לראשונה על כך שאבי התובע טוען לזכויות במשק 63 רק בשנת 1991. לפנייתו היזומה של המינהל לסוכנות במכתב מיום 17/4/91 בבירור מעמדו של יחיא ניסים ביחס למשק 63 השיבה הסוכנות במכתבה מיום 6/5/91 כי לאביו של התובע זכויות בר רשות במשק 18, וכי משק 63 אינו מופיע ברישומי הסוכות כמשק חקלאי. למכתב זה של הסוכנות צורף פרוטוקול הישיבה מיום 8/6/84 שבמסגרתה סוכם כאמור כי אבי התובע יחזור למשק 18 ועליו יבנה את ביתו.

13. בשנת 1992 הגיש אבי התובע בקשה להיתר בנייה לבניית מבנה טרומי למגורים עבור בן ממשיך במשק 63. המינהל שהתייחס לבקשה זו כבקשה להיתר לבניית יחידת מגורים נוספת במשק 18 נתן את הסכמתו לבניית יחידת מגורים נוספת עבור בן ממשיך, אך משנתבררה לו הטעות הודיע בכתב לוועדה המקומית מטה יהודה כי חתימת המינהל על היתר זה בטלה מן הטעם שמדובר בבקשה להיתר לבניית יחידת מגורים שלישית.

לטענת המינהל עותק מהמכתב זה נשלח לאבי התובע, ועל גביו נתבקש האחרון לסור למשרד המינהל על מנת לברר את העניין, אך זה לא השיב למכתב המינהל ולא הגיע על מנת לערוך את הבירור הנדרש. בתצהירו המשלים מכחיש אבי התובע את קבלת המכתב, משמכתב זה מוען את הוועדה המקומית מטה יהודה ולא אליו.